שֶׁלֹּא כְּמוֹ הַנָּפִיל הַיְּוָנִי הַיָּהִיר
,עִם רַגְלַיִם עֲנָקִיּוֹת מְפֻשָּׂקוֹת בֵּין חוֹף לְחוֹף
כָּאן תַּעֲמֹד בַּשְּׁעָרִים שְׁטוּפֵי יָם בִּשְׁקִיעָה
אִישָּׁה אַדִּירָה עִם לַפִּיד, שֶׁשַּׁלְהַבְתּוֹ
הִיא בָּרָק כָּלוּא, וּשְׁמָהּ הוּא
אֵם הַגָּלוּיוֹת. הַמַּשּׂוּאָה שֶׁבְּיָדָהּ
זוֹהֶרֶת לְכָל עֵבֶר בְּבִרְכַּת הַבָּאִים, עֵינֶיהָ הַפַּיְסָנִיּוֹת צוֹפוֹת
.לְעֵבֶר הַנְּמָלִים שֶׁהֶעָרִים הַתְּאוֹמוֹת נִתְבָּרְכוּ בָּהֶם
שָׁמְרוּ, אֲרָצוֹת קַדְמוֹנִיּוּת, אֶת זֹהַר אַגָּדוֹתֵיכֶם!” קוֹרֵאת הִיא”
,בִּשְׂפָתַיִם שְׁקֵטוֹת”, מִסְרוּ לִי אֶת הַיְּגֵעִים, הָעֲלוּבִים שֶׁבָּכֶם
,הַהֲמוֹנִים הַמִּצְטוֹפְפִים, שֶׁשּׁוֹאֲפִים לִשְׁאֹף אֲוִיר חָפְשִׁי
.נְפֹלֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁמְּמַלְּאִים אֶת חוֹפֵיכֶם הַתּוֹסְסִים
,שִׁלְחוּ אוֹתָם, חַסְרֵי הַבַּיִת, מוּכֵּי סְעָרָה, אֵלַי
!”אֲנִי מְנִיפָה אֶת הַלַּפִּיד לְיַד הַשַּׁעַר הַמֻּזְהָב
